שיעור 5 הטיות וזמנים: עבר, הווה , עתיד

קודם כל , אני רוצה להסביר את ההבדל בין “אני” ן-“אותי”. זה משהו שלא ידעתי\קלטתי לפני שהתחלתי ללמוד קוריאנית וכמו שתשימו לב, כשלומדים שפה חדשה אנחנו מחזקים את ההבנה של שפת האם שלנו ושל שפות בכללי. ל”אני” ו-“אותי” יש משמעות דומה, אבל תפקיד שונה. כאשר הדובר הוא נושא המשפט משתמשים ב”אני”. כאשר הדובר הוא המושא במשפט (עליו עושים פעולה) משתמשים ב”אותי”. לדוגמא:

אני אוהב אותך (“אני” הוא נושא המשפט)

את\ה אוהב\ת אותי (“אותי” הוא המושא במשפט)

בקוריאנית אנחנו משתמשים באותה המילה בשביל להגיד “אני” או “אותי”. זאת אומרת, משתמשים באותה מילה אבל בחלקיקים שונים.

למרות שהמילה “אני\אותי” בקוריאנית אינה משתנה בהתאם לתפקידה, היא כן משתנה בהתאם לרמת הכבוד הרצויה במשפט:

פירוש המילה 저 היא “אני\אותי” ומשתמשים בה במשפט רשמי\מנומס.

פירוש המילה 나 היא “אני\אותי” ומשתמשים בה במשפט לא רשמי\פשוט.

ניתן לחבר את 는 ל저 ול나 כדי להגיד ש”אני” הוא הנושא:

저는
나는

ניתן לחבר את 를 ל저 ול나 כדי להגיד ש”אני” הוא המושא במשפט:

저를
나를

ניתן לחבר את 가 ל저 ול나 כדי להגיד ש”אני” הוא נושא המשפט. כבר עברנו בקצרה על ההבדל בין 이\가 ובין 은\는 בשיעור 2. ההבדל ביניהם הוא דק וקטן מאוד ולוקח שנים להבין אותו לגמרי. אני אדבר על עוד הבדלים ביניהם בשיעורים 17 ו22 אבל כרגע זה לא באמת חשוב לכם. מה שחשוב כרגע זה שתזכרו שכאשר מחברים 가 ל저 הוא הופך ל제 וכאשר מחברים אותו ל나 הוא הופך ל내:

제가
네가

בשיעור הזה, כל הדוגמאות המובאות מוטות בצורה לא רשמית, מה שאומר שאתם תראו את 내 ו-나 בדוגמאות. בשיעור הזה אל תדאגו יותר מידי לגבי רשמיות המשפטים ותתרכזו יותר במידע שאני מעביר בו.

איך להגיד “אתה\אותך” בקוריאנית

אתם אולי שמתם לב שלא לימדתי אתכם את אחת המילים הנפוצות ביותר .אני יודע שזה נשמע מוזר, אבל כמעט ולא משתמשים במילה “אתה” בקוריאנית.הקוריאנים “מתחמקים” מהמילה “אתה” בכמה דרכים:

ברוב הפעמים , משתמשים בדרגה (בדרך כלל בדרגת האדם בעבודתו) כאשר מדברים על מישהו .לדוגמא – בוס (부장님) ,מנהל (교장선생님) , סגן מנהל (교감선생님) , לקוח (고객님) אורח (손님), בוס \ceo של חברה (회장님 \ 사장님).
בקוריאנית זה מאוד נפוץ לקרוא לאדם שאתה קרוב אליו כבן משפחה. לדוגמא, התרגום של 오빠 הוא “אח גדול” (רק נשים אומרות את זה). אבל גם אם מישהו הוא לא אח גדול שלך, ניתן לקרוא לו 오빠 אם אתם קרובים.
אתם בדרך כלל יכולים לקרוא לכל אדם שבאמת נראה זקן “סבא\סבתא” (할아버지\할머니). אבל חוץ מזה , לא קוראים לאדם שלא קרובים אליו כחלק מהמשפחה.
אתם בכללי יכול לקרוא לכל איש\ה זר\ה 아저씨 (גבר) או 아주머니 (אישה).
בסיטואציות לא רשמיות ניתן להשתמש במילה 너. ניתן לחבר אליו את 는 או את 를 כאשר “אתה” הוא נושא או מושא המשפט. אם מוסיפים אליו את 가, הוא הופך מ너 ל네가. בשביל להבדיל בין ההגייה של 내가 ו-네가 (שאמורים להשמע אותו הדבר), הוגים את 네가 כ” ני גה” (במקום -“נה גה”)
אתם יכולים גם להשתמש במילה 당신 שפירושה “אתה”. אתם יכולים להשתמש במילה הזו כדי לדבר לכל אחד, אבל קוריאנים בקושי משתמשים במילה הזו. רוב האנשים שמשתמשים במילה 당신 הם אנשים שלומדים קוריאנית ושרגילים להשתמש במילה “אתה” במשפט.

הטייה בסיסית : עבר, הווה , עתיד

כמו שציינתי בכל שיעור עד עכשיו , הדוגמאות שראיתם היו בעלי פעלים לא מוטים. אתם לא תשמעו אנשים משתמשים במשפטים הללו בגלל שהם אינם מוטים. הרגשתי שחשוב שתבינו את מבנה המשפט הבסיסי לפני שתלמדו הטיות שונות. החדשות הטובות הן שהטיות בקוריאנית הרבה יותר קלות משפות אחרות (כמו אנגלית ובמיוחד צרפתית)

הערה חשובה לפני שמתחילים

בשיעור הזה אני אלמד אתכם איך להטות פעלים לעבר\הווה\עתיד בצורה הבסיסית ביותר שיש. למרות שההטיות הללו נכונות מבחינה תחבירית, נדיריות הפעמים בהם תשתמשו בהם בדיבור. לפעמים קוראים להטייה הזו “צורת היומן” מפני שבדרך כלל משתמשים בה כשכותבים משהו לעצמנו ביומן. משתמשים בה גם בכתיבת מבחנים, ספרים (לא בדו שיח), כתבות בעיתונים, כתבות במגזינים, וכאשר אדם כותב\אומר משהו לנמען (לאדם\קהל) לא ספציפי. לעיתים גם קוראים להטייה זו “צורה רגילה”.

כאשר אתם משתמשים בצורה (הטייה) זו במשפט, השתמשו במילה 나, מפני שהטייה זו אינה רשמית\מנומסת. לכן, במשך השיעור אתם תראו בדוגמאות שבשביל להגיד “אני” השתמשנו במילה – 나 .

אבל, כמו שציינתי, משתמשים בהטייה הזו גם בדפוס (ספרים, עיתונים, מגזינים ועוד). כשמשתמשים בהטייה הזו בדפוס, אין מוען (דובר) ספציפי, ואין נמען ספציפי שאליו פונים. לכן, אתם בכללי לא תראו את 저 או 나 במשפטים כאלה, ואין צורך לראות את ההטיה הזו כרשמית או לא רשמית.

יש סיכוי שתשמעו לפעמים את “צורת היומן” \ “הצורה הרגילה” בשיח אבל יש סיכוי גבוהה יותר שתשמעו בשיח את ההטיות שתלמדו בשיעורים הבאים. למרות שההטיה הרגילה לא מאוד נפוצה בשיח, היא מאוד חשובה בשביל להבין עקרונות תחביריים מורכבים יותר שתלמדו בעתיד או בשביל ללמוד לקרוא את רוב הדפוסים הקוריאניים (עיתונים ,ספרים וכו…). אתם תלמדו את ההטיה החשובה ביותר בשיח בשיעור הבא, אבל כרגע אני ממליץ שקודם כל תבינו את ההטיה הזו .

המילים היחידות שיש להן הטייה בקוריאנית הן פעלים ושמות תואר (כולל 이다). כמו שאתם כבר יודעים, משפט חייב להסתיים או בם תואר, או שפועל או ב이다.

בואו נלמד איך להטות פעלים ושמות תואר לזמנים – עבר, הווה , ועתיד!

פעלים

זמן הווה

כאשר ההברה האחרונה של המילה מסתיימת בעיצור מוסיפים לבסיס הפועל – 는다:

먹다 + 는다 = 먹는다 – לאכול
닫다+는다 = 닫는다 – לסגור

דוגמאות:

나는 문을 닫는다 – אני סוגר את הדלת
나는 밥을 먹는다 – אני אוכל אורז

כאשר ההברה האחרונה של המילה מסתיימת בתנועה, בצליל, מוסיפים 느다 לבסיס הפועל:

배우다 + ㄴ다 = 배운다 – ללמוד
이해하다 + ㄴ다 = 이해한다 – להבין
가다 +ㄴ다 = 간다 – ללכת

דוגמאות:

나는 친구를 만난다 – אני פוגש חבר
나는 그것을 이해한다 – אני מבין את זה
나는 한국어를 배운다 – אני לומד קוריאנית
나는 집에 간다 – אני הולך הביתה

זמן עבר

לפני שאתם לומדים את זה , אתם צריכים לדעת משהו חשוב. התחביר הקוריאני מבוסס על חיבור דברים ישירות לפעלים ולשמות תואר על מנת לייצור משמעויות שונות. לדוגמא, מוקדם יותר בשיעור ראיתם איך ניתן לחבר את 는다 או ㄴ다 לבסיס פועל על מנת להטות אותו לזמן הווה.

מאות עקרונות תחביריים (לא רק הטיות, אלא גם עקרונות שממש משנים את משמעות המשפט) נוצרים על ידי חיבור משהו לבסיס פועל או שם תואר.אתם תלמדו עליהם בשיעורים מאוחרים יותר . לדוגמא, הנה רשימה קצרה של דברים שניתן להוסיף לבסיס של פעלים\ שמות תואר בשביל לייצור משמעות מסויימת:

הוספה של 기 כדי להפוך פועל או שם תואר לשם עצם (שיעור 29)
הוספה של 어\아 서 כדי לתת סיבה (שיעור 37)
הוספה של 으) 시) כדי לציין ברשמיות אדם אשר עושה פעולה במשפט (שיעור 39)
הוספה של 으) 세요) כדי לתת פקודות (שיעור 40)
הוספה של 자 כדי להציע לעשות משהו (שיעור 44)
הוספה של 아\어야 해 כדי לציין שמישהו חייב לעשות משהו (שיעור 46)
הוספה של ㄴ\는다고 כדי לצטט מישהו (שיעור 52)

הרשימה הזו יכולה להמשך לעד

שימו לב שבחלק מן העקרונות התחביריים האלה צריך להוסיף 아\어 . בהרבה עקרונות תחביריים (או הטיות) אנחנו נדרשים להוסיף 아\어 לבסיס הפועל או שם התואר. שימו לב שה “\” (סלאש) מסמל שצריך לבחור מה מוסיפים לבסיס הפועל או שם התואר. בחלק מהמקרים זה “아” ובחלק מן המקרים זה “어”. החוק הבא הוא זה שקובע אם אנחנו צריכים להוסיף 아 או 어:

אם התנועה (הצליל) האחרונה בבסיס של מילה היא ㅏ או ㅗ (זה כולל גם את המקרים הנדירים בהם הצליל האחרון הוא ㅛ או ㅑ) מוסיפים 아 ואת שאר העיקרון התחבירי. (יוצא הדופן היחיד הוא 하. כאשר ההברה האחרונה במשפט היא 하 אנחנו צריכים להוסיף 여 במקום )
כאשר התנועה האחרונה במילה היא כל צליל שהוא לא ㅏ או ㅗ ,אנחנו מוסיפים 어 ואת שאר העקרון התחבירי.

כאשר אנחנו מטים לזמן עבר,אנחנו צריכים להוסיף את “았\었다” לבסיס המילה (או 였다 במקרה של 하다). בעקבות החוק שכתבנו למעלה, מחברים את 았다 למילים שההברה האחרונה שלהם היא ㅏ או ㅗ ו-었다 מתחבר למילים שההברה האחרונה שלהם היא כל דבר חוץ מㅏ או ㅗ. לבסוף, 였다 מתחבר למילים הנגמרות ב하. דוגמאות:

나는 밥을 먹다 -(אני אוכל אורז (שימו לב שהמשפט אינו מוטה

הצליל האחרון של הפועל הוא ㅓ. מפני שהצליל האחרון הוא לא ㅏ או ㅗ, אנחנו נחבר את 었다 לבסיס הפועל:

나는 밥을 먹었다 – אכלתי אורז (먹+었다)

나는 문을 닫다 -( אני סוגר את הדלת (שימו לב שהמשפט הזה אינו מוטה

הצליל האחרון של הבסיס הוא ㅏ. לכן אנחנו נחבר את 았다 לבסיס:

나는 문을 닫았다 – אני סגרתי את הדלת (닫+았다)

나는 창문을 열다 -( אני פותח את החלון (שימו לב שהמשפט אינו מוטה

הצליל האחרון של הבסיס הוא ㅕ. זה לא ㅏ או ㅗ ולכן מחברים את 었다 לבסיס:

나는 창문을 열었다 – אני פתחתי את החלון

나는 한국어를 공부하다 -( אני לומד קוריאנית (שימו לב שהמשפט הזה אינו מוטה

הצליל האחרון של הבסיס הוא 하. לכן נוסיף 였다 לבסיס :

나는 한국어를 공부하였다 – אני למדתי קוריאנית (공부하 + 였다 )

מה שגורם לזה ליהות מסובך (בהתחלה) זה שבמילים שנגמרות בתנועה,בצליל, (כולל 하다) ה-았\었다 מתמזג עם הבסיס עצמו. הנה איך 아 ו-어 מתמזגים עם בסיסים שנגמרים בצליל:

아+아=아 (לדוגמא: 가+았다 = 갔다)
오+아=와 (לדוגמא: 오+았다 = 왔다)
우+어=워 (לדוגמא: 배우+었다 = 배웠다)
이+어=여 (לדוגמא: 끼+었다 = 꼈다)
어+어=어 (לדוגמא: 나서+었다 = 나섰다)
여+어=여 (לדוגמא: 켜+었다 = 켰다)
하+여=해 (לדוגמא: 공부하+였다 = 공부했다)

למרות ש 하+여 יכול להכתב כ-해 , יהיו סיטואציות (בדרך כלל בטפסים רשמיים) בהם תראו שמשתמשים ב하여 במקום 해. נראה את זה גם בשלטים ברחוב.

מילים בהם הצליל האות האחרונה היא “ㅡ” (לדוגמא: 잠그다) יותר מסובכים ונדבר עליהם בשיעור 7.

יש אנשים ששאלו אותי “איך למזג את 아\어 לצלילים מורכבים כגון ㅑ, ㅠ, ㅐ וכו?”. אתם תגלו שרוב הבסיסים של פעלים ושמות תואר אינם נגמרים בצלילים מסובכים כאלה. הדוגמאות הנפוצות ביותר למילים שהבסיס שלהם נגמר בצליל מורכב הם:

바래다 (לדהות)
매다 (לקשור)
메다 (לשאת על הגב)

עם המילים האלה (ומילים שדומות להם) , אותו החוק שלמדנו למעלה מתקיים.מה שאומר שגלל שהבסיס נגמר בצליל שהוא לא ㅏ או ㅗ, אנחנו נוסיף 어 לבסיס ואת שאר העקרון התחבירי. עם צלילים מורכבים כאלה , זה לא משנה אתם תמזגו את את 어 עם הבסיס או לא. שני הצורות (ממוזג ולא ממוזג ) הם נכונות:

바래 + 었다 = 바랬다 או 바래었다
매다 + 었다 = 맸다 או 매었다
메다 + 었다 = 멨다 או 메었다

הנה הסבר יותר מפורט:

가다 -ללכת

האות והצליל האחרון של המילה הוא 아 .לכן אנחנו מוסיפים 았다 לבסיס:

나는 박물관에 가았다

בגלל שהאות האחרונה של הבסיס היא ㅏ , הבסיס ו-았다 יכולים להתמזג:

나는 박물관에 갔다 – אני הלכתי למוזיאון

오다 – לבוא

הצליל האחרון של המילה הוא ㅗ ולכן נוסיף 았다 לבסיס.
삼촌은 가게에 오았다

בגלל שהבסיס נגמר בצליל, 오 ו-았다 יכולים להתמזג:
삼촌은 가게에 왔다 – הדוד (שלי) בא לחנות

배우다 – ללמוד

הצליל האחרון של המילה הוא ㅜ ולכן נוסיף 었다 לבסיס:
오빠는 영어를 배우었다

בגלל שהאות האחרונה של הבסיס היא צליל, ㅜ ו-었다 יכולים להתמזג:
오빠는 영어를 배웠다 – אחי הגדול למד אנגלית

던지다 – לזרוק

הצליל האחרון של הבסיס הוא ㅣ ולכן נוסיף את 었다 לבסיס:
나는 공을 던지었다

אבל בגלל שהבסיס נגמר בצליל, ㅣ יכול להתמזג עם 었다:
나는 공을 던졌다 – זרקתי את הכדור

건너다 – לחצות

הצליל האחרון של הבסיס הוא ㅓ ולכן נוסיף את 었다 לבסיס:
나는 길을 건너었다

אבל בגלל שהבסיס נגמר בצליל, הצליל ㅓ ו었다 יכולים להתמזג:
나는 길을 건넜다 – חציתי את הכביש,

공부하다 – ללמוד

ההברה האחרונה של הבסיס היא 하 ולכן נחבר אליו את 였다:
나는 한국어를 공부하였다

אבל בגלל שהבסיס נגמר בהברה 하 , 하 ו-였다 יכולים להתמזג:
나는 한국어를 공부했다 – למדתי קוריאנית

זמן עתיד

הטייה של עתיד היא קלה והיא דורשת רק הוספה של 겠다 לבסיס הפועל. בניגוד לזמן עבר וזמן הווה, אין הבדל בין מילים שנגמרות בתנועה, צליל, לבין מילים שנגמרות בעיצור.

나는 먹다 -( אני אוכל (לא מוטה
나는 먹겠다 -( אני אכל (בעתיד

나는 가다 -( אני הולך (לא מוטה
나는 가겠다 – אני אלך

나는 배우다 -( אני לומד (לא מוטה
나는 배우겠다 – אני אלמד

יש שני פעלים ספציפיים שבדרך כלל מטים אותם לזמן עתיד מבלי שיקבלו משמעות של עתיד. הפעלים הם 알다 (לדעת) ו-모르다 (לא לדעת). אני לא רוצה להביא לכם דוגמא עם הפעלים האלה כרגע (הם יהיו מסובכים מדי) , אבל כדאי שתזכרו ש알다 ו-모르다 בדרך כלל מוטים ל-알겠다 ו-모르겠다. למרות שהם מוטים לזמן עתיד, שני המילים האלה מביעים שמישהו יודע\לא יודע משהו בהווה.

תזכרו גם שההטייה הזו תשתנה בהתאם לרמות רשמיות שונות שתלמדו בשיעור הבא.

הנה טבלה שמסכמת את ההטיות של פעלים לזמני :עבר, הווה ועתיד בהתאם למה שלמדנו השיעור:

פועל	בסיס	זמן עבר	זמן הווה	זמן עתיד
먹다	먹	먹었다	먹는다	먹겠다
닫다	닫	닫았다	닫는다	닫겠다
배우다	배우	배웠다	배운다	배우겠다
가다	가	갔다	간다	가겠다
이해하다	이해하	이해했다	이해한다	이해하겠다
오다	오	왔다	온다	오겠다
던지다	던지	던졌다	던진다	던지겠다

שמות תואר

זמן הווה

לפני כן למדתם שאתם צריכים להוסיף ㄴ\는 לבסיס של פועל כדי להטות אותו לזמן הווה. בשביל להטות שמות תואר לזמן הווה, אתם לא צריכים לעשות שום דבר!! תשאירו את שם התואר כמו שהוא והוא יהיה מוטה לזמן הווה. לדוגמא:

그 선생님은 아름답다 – המורה הזה מהמם
그 길은 길다 – הכביש הזה ארוך
나의 손은 크다– היד שלי גדולה

זמן עבר

בשביל להטות שמות תואר לזמן עבר, עליכם לעקוב אחרי אותו החוק שבו משתמשים כדי להטות פעחי==לים לזמן עבר. שוב, החוק הוא:

עליכם להוסיף 았다 או 었다 לבסיס המילה. את 았다 מחברים למילה שהצליל האחרון של הבסיס שלה הוא ㅏ או ㅗ , ואת 었다 מחברים לכל מילה שהצליל האחרון של הבסיס שלה הוא כל אות שהיא לא ㅏ או ㅗ. לדוגמא:

그 길은 길었다 – הכביש הזה היה ארוך (길+었다)
그 음식은 맛있었다 – האוכל הזה היה טעים (맛있+었다)
그 선생님은 좋았다 – המורה הזה היה טוב (좋+았다)
그 식당이 오래되었다 – המסעדה הזו עתיקה *** (오래되+었다)

** המשמעות של 오래되다 היא לא “ישנה,עתיקה” במובן רע, שלילי.ליתר דיוק, זה מציין שמשהו קיים הרבה זמן, ועכשיו זה “עתיק”. דרך יותר הולמת להגיד שמשהו “ישן ותשוש” היא על ידי שימוש ב “낡다”…

ושלא תתבלבלו עם המילה “늙다” , שמתייחסת לאדם “זקן”.

זה קצת מסובך בשבילכם כרגע, אבל למרות ש었다 מתחבר ל되 בשביל לייצור 되었다, זה יכול להצטמצם. מטרת השיעור הזה הוא לא ללמד אתכם את זה,לכן אל תדאגו לזה כרגע. אתם תלמדו יותר על 되다 בשיעורים עתידיים (שיעור 9 ושיעור 14).

כמו כן, בעוד ש- 되다 משמש ומוטה בדרך כפועל, במקרה זה, 오래되다 הוא שם תואר. מה שאומר ש [בנוסף לדרכים אחרות זה ישתנה כאשר משתמשים בו עם עקרונות דקדוקיים אחרים], ניתן להוסיף אליו ~ ㄴ כדי לתאר שם עצם שיבוא במשפט:

לדוגמא :

우리는 오래된 집에 갔다 – הלכנו לבית הישן\העתיק

ממש כמו עם פעלים , אם האות האחרונה בבסיס של שם התואר\הפועל היא תנועה,צליל, 았\었다 יכול להתמזג עם הבסיס עצמו:

이것은 비쌌다 – זה היה יקר (비싸+았다)
그 남자는 잘생겼다 – הגבר הזה היה חתיך (잘생기+었다)
그 사람은 뚱뚱했다 – האדם הזה היה שמן (뚱뚱하+였다)

זמן עתיד

הטייה של שמות תואר לזמן עתיד היא אותו ההטייה כמו הטיית פעלים לזמן עתיד. כל מה שאתם צריכים לעשות זה לחבר 갰다 לבסיס שם התואר. לדוגמא:

나는 행복하겠다 – אני אהיה שמח
그것은 맛있겠다 – הדבר הזה יהיה טעים
나는 배고프겠다 – אני אהיה רעב

בכללי, הצורה הבסיסית הזו היא נדירה בשיח, וקוריאנים לא משתשמשים בפעלים בזמן עתיד באותה תדירות כמו באנגלית או עברית

הנה טבלה שמסכמת את הטיית שמות התואר לזמנים: עבר ,הווה ועתיד ,בהתאם למה שלמדתם השיעור:

שם תואר	בסיס	זמן עבר	זמן הווה	זמן עתיד
행복하다	행복하	행복했다	행복하다	행복하겠다
비싸다	비싸	비쌌다	비싸다	비싸겠다
길다	길	길었다	길다	길겠다
맛있다	맛있	맛있었다	맛있다	맛있겠다
낡다	낡	낡았다	낡다	낡겠다

להטות את 있다 ו-있다

המילה 있다 היא אחת המילים המורכבות ו”מגוונות” שיש בקוריאנית. לרוע המזל, היא גם אחת המילים הנפוצות ביותר.הרבה פעמים יש קושי ללמוד את המילים הנפוצות ביותר בשפה, לא משנה איזו שפה. למשל , דובר עברית יכול לחשוב שהמילה “את” היא מילה מאוד פשוטה ונפוצה. אולם, אם תנסו להסביר את המשמעות שלה לאדם קוריאני, אתם תבינו שהיא מסובכת משחשבתם.

המילה 있다 יכולה להיות שם תואר או פועל , זה תלוי באיך משתמשים בה.

המילה “있다” היא שם תואר כשהיא מציינת שלמישהו “יש” משהו. למדתם את המשפטים האלה בשיעור 2 :

나는 펜이 있다– יש לי עט
나는 차가 있다 -יש לי מכונית
나는 가방이 있다 – יש לי תיק

בגלל שה있다 הזה הוא שם תואר,אנחנו עוקבים אחרי חוק הטיית שמות התואר לזמן הווה- לא עושים כלום ומשאירים את שם התואר כמו שהוא. לכן, שלושת המשפטים הללו נקראים מוטים והם נכונים תחבירית.

כשמשתמשים ב있다 כדי לציין שמישהו\ משהו נמצא ב\בתוך מיקום, הוא גם שם תואר. זה גם מאוד קשה לתלמידים להבין. למדתם את המשפטים הללו בשיעור 2:

나는 은행 안에 있다 – אני בתוך הבנ
개는 집 안에 있다 – הכלב בתוך הבית
고양이는 의자 밑에 있다 – החתול מתחת לכיסא

שוב,בגלל שה있다 הזה הוא שם תואר,אנחנו עוקבים אחרי חוק הטיית שמות התואר לזמן הווה- לא עושים כלום ומשאירים את שם התואר כמו שהוא. לכן, שלושת המשפטים הללו נקראים מוטים והם נכונים תחבירית.

אבל, השימוש של 있다 הוא הרבה יותר מורכב מרק שני המשמעויות הללו. למילה 있다 יש מספר משמעויות. למעשה, יש פעמים בהם 있다 נחשב לפועל. כרגע, ההבנה שלכם בקוריאנית לא חזקה מספיק כדי שאוכל לתת דוגמאות של 있다 כפועל בגלל שלא למדתם כמה עקרונות תחביריים הכרחיים עדיין. מה שאני רוצה שתזכרו מזה זה ש 있다 יכול להיות פועל -ולכן- לפעמים מטים אותו כמו פועל. לכן , למרות שהדוגמאות עם 있다 שנתתי למעלה הם מוטים באופן נכון, יהיו פעמים בהם ההטיה ה”רגילה” של 있다 תיהיה 있는다.

המילה 있다 נחשבת לפועל כשאדם (או חיה) לא רק “ב” מיקום מסויים, אלא גם נשאר במקום או במצב מסויים למשך זמן. ההבדל בין שם התואר 있다 (שמציין שמישהו\משהו נמצא “ב”מקום מסויים) לבין הפועל 있다 ( שמציין שמישהו נשאר במקום או במצב מסויים) הוא מבלבל.

מתחת אתם תראו כמה דרכים מורכבות בהם 있다 יכול להיות פועל. אתם בכלל לא צריכים להבין אותם עכשיו. אני ממליץ לכם לדאוג להבין אותם כשתגיעו לשיעורים עליהם:

בישעור 14, כש 아\어 있다 מציין את המצב הסביל של פועל.
בשיעור 18, כש 고 있다 מציין פעולה שמתמשכת.
בשיעור 40, כשאומרים למישהו להשאר במקום או במצב מסויים.
בשיעור 44, כשמשתשים ב자 כדי להציע להשאר במקום.

וואו, זה הרבה תחביר. להבין את זה יהיה כראה אחד השלבים הקשים ביותר שיהיה לכם בלימודי הקוריאנית שלכם. אני באמת מתכוון לזה. אם אתם יכולים להבין ולעבור את השיעור הזה, כמעט כל דבר שתלמדו יתחבר לעקרונות שלמדתם השיעור בדרך כזו או אחרת. אל תוותרו!